אין מה להכביר מילים. יש רק לצפות בסרטון שפרסם “בצלם” ולתהות האם אלו בשר מבשרינו? האם ערבות הדדית שורה בינינו? האם דרכם היא דרכינו? ה”אנו” בשאלות אלו יכול ליצג, אני מקווה, כל ציבור פוליטי בישראל, כולל אנשי ימין ותושבי התנחלויות.
כל סרטון, בעיקר כזה שעיקרו קול ללא תמונה והוא מצולם מזווית צרה מאוד, מציג נקודת מבט מצומצמת. איננו רואים, למשל, את פעולות תושבי הכפר: האם רק הסתתרו בבתיהם או אולי התעמתו על המתנחלים? איננו יודעים כמה חיילים היו במקום: האם פלוגה שכוחה במותניה והיא פשוט מתעלמת מהפוגרום, או אולי ג’יפ סיור בודד של שלושה חיילים שאיננו יכול להשתלט על ההמון היהודי המוסת? וכמובן שאיננו רואים את הפיגוע שערך פלסטיני בהתנחלות שלהבת ים שהצית את האירוע הנוכחי (אם כי הטקסט שמציג את הסרטון מבהיר זאת בצורה הוגנת).
ובכל זאת, האם יש בכל זויות מבט חסרות אלו כדי להסביר או להצדיק את ההתנהגות הבזוייה הזו (“נשבור להם את העציצים”, “נשבור את השיש”), את האלימות כלפי אזרחים וענישה קולקטיבית? את הביזוי והזילזול בכוחות הביטחון?
אם זה מלח הארץ של הציונות הדתית, של נאמני ארץ ישראל, של הימין הישראלי, אז זה הזמן להזכיר שקמצוץ קטן של מלח אולי משביח את טעמו של התבשיל, אבל כשמגדישים את הסאה הוא מקלקל אותו, וכך או כך, בטווח הארוך, הוא פוגע בבריאות. הגיע זמן לדיאטה.
בפאתי מערב 