אין כמו ישראלי על מנת להבין פרובוקציה מהי. הימין הקיצוני שלנו יכול למלא את חדרי הסגל של המחלקות המובילות ביחסי ציבור. שוב ושוב יודעים הכהניסטים המטורפים, עשבים שוטים שגדלו בחממות פאר וטופחו באהבה בידי מפעל ההתנחלויות ורבניו המתממים, לבצע פרובוקציות על מנת לגרום צד השני להגיב בחומרה ואז להצביע עליו ועל תגובתו ולחרוץ לשון. עכשיו כומר אלמוני, העומד בראש עדת מאמינים בת כ-50 איש, מבקש לעשות את אותו הדבר ולשרוף מחרתיים ספרי קוראן.
שמעתי אותו אתמול בראיון רדיופוני עם השדרן ואיש הטלוויזיה השמרן והפופולארי שון הנדי. הנדי ניסה לשכנע את הכומר לחזור בו מכוונתו ועשה שימוש בשני נימוקים עיקריים: הראשון הוא שיש להפריד בין מוסלמים "טובים" למוסלמים קיצוניים, כלומר "רעים". לאלו הטובים, למשל המוסלמים המשרתים בכוחות המזויינים של ארצות הברית, לא מגיע שיעלבו בדתם בגלל אלו ה"רעים". את ה"רעים", כך משתמע, מותר להעליב ומותר שלא לכבד את דתם. הנימוק השני היה שיודעי דבר מזהירים מתגובת העולם הערבי לפרובוקציה, וכי סביר שהמעשה יגרור התקפות על אמריקאים. הערכה די סבירה, בעיקר אם זוכרים את פרשת הקריקטורות של מוחמד. כששמעתי את הראיון אמנם שמחתי שההתלהמות הרגילה של הנדי הוחלפה בקול ההיגיון. לעומת זאת, מאוד לא אהבתי את נימוקו השני. בצדק טען כנגדו הכומר, כמו הימין הסהרורי (אך המיוצג בכנסת) שלא ניתן להאשים אותו על תגובת הצד השני לפרובוקציה. רק המוסלמים אחראים על תגובתם. הם לא חייבים לרצוח או לבצע פיגועים בתגובה על עלבון. יש גם דרכים אחרות להגיב על עלבון, למשל להתפלל ולסלוח (הדרך הנוצרית, לדבריו). בחירתם בתגובה אלימה היא בחירתם שלהם, ואחריותם שלהם, ולא שלו. עקרונית הוא צודק. מעשית הוא טועה.
צר היה לי שלא שמעתי בשיחה (אם כי יש להודות שלא שמעתי את תחילתה) נימוק עקרוני ומוסרי נגד שריפת ספרים. אין פעמון אזהרה גדול מזה. תליתי את הדבר באכסניה השמרנית בה התקיים הראיון. והנה היום, ראש השנה, קראתי ב-Ynet שברק אובמה עצמו מתנגד להעלאת הקוראן על המוקד באותו נימוק ממש, על אף שתיבל את דבריו בעיקרון האמריקאי של סבלנות דתית.
כך הוחלפה ההזהרה המצמררת והמוכרת של היינריך היינה כי במקום בו שורפים ספרים עוד ישרפו בני אדם, הזהרה הגורסת כי זה המסוגל לשרוף חפץ בו מובעים רעיונות שאינם לרוחו, מסוגל להדרדר במדרון המוסרי ולאבד גם את בני האדם המחזיקים ברעיונות אלו, בהזהרה חדשה: הסכנה נובעת ממי שמחזיק ברעיונות אותם מבקשים להשמיד ולהשכיח.
אבל מי אנחנו, ישראלים, כי נלין? באותו ראיון מיום אתמול אמר הכומר ג'ונס כי אין לבוא אליו בטענות. הרי המוסלמים הורסים כנסיות ושורפים את ספרי הקודש הנוצריים. אולי התבלבל הכומר וחשב את עו"ד עוזי אהרון, סגן ראש עריית אור יהודה ואיש ש"ס, למוסלמי. קשה להאשים אותו שכן פנאטיים דתיים בני כל הדתות דומים למדי. במאי 2008 קיבץ אהרון עותקים של הברית החדשה ושרף אותם כחלק ממלחמתה של מפלגתו ב"מסיון". למרבה הבושה, ד"ר אפרים זורוף, מנהל מכון ויזנטל בישראל, גינה את השריפה בשל האסוציאציות שלה, אבל למעשה תמך במעשה עצמו של "היפטרות מספרות". בתגובתו גינה זורוף את האמצעי, אך הצדיק את המטרה.
מתוך ערבות הדדית כישראלי מצאתי עצמי מתבייש. רציתי לגנות את הדישה האמריקאית, המשותפת לדמוקרטים ולרפובליקנים כפי שהם מיוצגים בידי אובמה והנדי, הפוסלת את המעשה מתוך תועלתנות, ולא עיקרון. רציתי לגנות את ההחלפה בין התוקפן לקורבן. אבל אז ניזכרתי בתמיהתו של רבי טרפון, שהפכה לניב שריר וקיים, על כך שהמבקש ליטול קיסם מבין עיני חברו יפשפש בציציותיו הוא ויטול ראשית את הקורה מבין עיניו הוא (גמרא, מסכת ערכין, דף ט"ז).
אולי הגיע הזמן להפסיק להניח לאנשים כדוגמתם של עוזי אהרון והכומר ג'ונס, לתקוע קורה בין עיננו. זו ההחלטה שלי לשנה החדשה. ויפה שעה אחת קודם.
שנה טובה וחתימה טובה.
בפאתי מערב 