קסטרו על אנטישמיות וישראל

זה איננו פוסט דעה או ניתוח, גם לא חוויה אישית. אנא ראו בו מעין שירות לקורא. היום (יום העצמאות של ברזיל) התפרסם ב-The Atlantic ראיון (או ליתר דיוק דיווח על פגישה) של ג'פרי גולדברג עם פידל קסטרו. את הראיון עלמו ניתן לקורא בגרסתו המקוונת כאן, ואין סיבה לתרגמו, אבל הנה תקציר הדברים.

קסטרו, ממבקריה הקבועים של ישראל, דיבר על הנראטיב הציוני של העם הנרדף הגולה מארצו שחווה היסטוריה ייחודית של רדיפות ואת החוויה המיוחדת בהיסטוריה האנושית של השואה אשר שב למולדתו ההיסטורית וקוממם בה מחדש חיים לאומיים לגיטימיים. כדוגמה לדבריו סיפר קסטרו על חוויתיו כילד בקובה שהודרך דתית כי היהודים רצחו את האל, ובו זמנית לא היה לו מושג קלוש "יהודי" מהו, והוא זיהה אותו עם ציפור (בעלת מקור גדול!) שנקראה כך. מכיוון שהכתבה באנגלית ולא מביאה את המקור, ומכיוון שאינני שולט בשמות המקור (וגם לא בתרגום) של ציפורי קובה, לא ברור לי לאיזו ציפור כיוון קסטרו, אבל זה לא ממש משנה.

הדברים נאמרו בהקשר לשיחה על העימות הממשמש ובא, להערכתו של קסטרו, בין אירן למערב, בין השאר בשל הערכתו שאירן לעולם לא תיכנע ללחץ. בו בזמן הוא ביקש להבהיר לאחמדניג'אד את המבנה המנטאלי הישראלי-יהודי ומדוע אנו חרדים כל כך מפני, ומוכנים ללכת רחוק כל כך כדי למנוע סיכוי של יישום של, התבטאויותיו האנטישמיות. את אלו גינה קסטרו נחרצות.

ועל שום מה זכינו לפרץ של הבנה והזדהות מהמנהיג הקשיש? לא מדובר בברכות לשנה החדשה. להערכתה של ג'ולייה צויג, מומחית לאמריקה הלטינית ולקובה שנכחה גם היא בפגישה, השינוי במעמדו של קסטרו גורם לו להמציא את עצמו מחדש: לא עוד ראש מדינה אלא מדינאי בשדה הבינלאומי, ובמגרש המשחקים החדש שם המשחק הוא ביטחון וגרעין.

בקיצור, מעניין ושווה קריאה. בקרוב תתפרסם כתבה נוספת על הפגישה, כך מבטיח גולדברג. אשתדל לעקוב.